א.
יולדת נאסרת מרגע שיוצאת ממנה טיפת דם, אף אם זה לפני תהליך הלידה או, חלילה, במהלך ההריון [וכמובן שיש להתייעץ מיד עם רופא בכל מקרה של דימום בהריון או בהתחלת הלידה].
ב.
היולדת נטמאת אם היה דימום מגופה ואם הייתה פתיחת הרחם בגלל צירי הלידה – תשאל רב, וכן אם אינה יכולה לעמוד על רגליה בגלל הצירים – היא טמאה.
ומובן שאם זקוקה לסיוע, כגון לעלות לרכב, צריך הבעל לעזור לה במידת ההכרח, כלומר, ללא קירבה פיזית שאינה הכרחית, וגם הסיוע ההכרחי כדי להגיע לבית-הרפואה ללדת צריך שיהיה ע״י בגד ולהשתדל שלא לנגוע ישירות בבשרה.
ואם נפסק תהליך הלידה ולא ראתה דם – יש לשאול רב [ואם יצאה ממנה כמות גדולה של מים ולא נראה דם – תשאל רב].
ג.
לאור הנ״ל, דעת הרבי שאין לבעל להיות נוכח בחדר הלידה או בחדר הצירים [כנראה שהאיסור הוא מהזמן שהאשה פושטת בגדיה הרגילים ומתכוננת ללדת במקומות שמחליפים את הבגדים זמן רב יחסית לפני הלידה.
אך במקומות שנהוג ללבוש חלוק סמוך ממש ללידה, יתכן שהבעל צריך ללכת גם לפני החלפת הבגדים].
ד.
אחר הלידה, על האשה להמתין עד שפוסק הדם ולמנות שבעה ימים נקיים ולטבול, כמו שהובא לעיל בפרק א.
ויש להזכיר שבלידת בן עליה להמתין חמישה ימים מתחילת האיסור ולמנות שבעה ימים נקיים, ובלידת בת עליה להמתין שבעה ימים אחר הלידה לפני ספירת שבעה ימים נקיים [אך בדרך כלל לוקח זמן ממושך עד שפוסק הדם ורק אז פוסקת בטהרה, סופרת שבעה ימים וטובלת].
ה.
אשה שהפילה, ח״ו, אם זו הייתה נקבה או אם אין ידוע אם נפל בן או בת – עליה להמתין שבעה ימים אחר ההפלה ורק אח״כ לספור שבעה ימים נקיים.
ואם יודעת שהנפל היה זכר – ממתינה חמישה ימים מתחילת טומאתה ואח״כ סופרת שבעה ימים נקיים.
ואם ההפלה הייתה בשבועות הראשונים – תשאל רב האם יכולה להסתפק בהמתנת חמישה ימים ואח״כ שבעה ימים נקיים.
ו.
נשים רבות עושות בדיקת רופא אחר הלידה וראוי לעשות זאת לפני הפסק הטהרה, אך אם נבדקה אחר הפסק הטהרה – יש לשאול את הרופא לאיזה מקום חדר בבדיקה ולשאול רב, וגם אם יצא דם – יש לשאול רב [ולברר האם הוא דם פנימי או חיצוני].
ואם היה לה דימום שיתכן שהוא מהתפרים וכדומה – תתייעץ עם רב [גם אם זה קרה שלא בבדיקת רופא].
ז.
חובה להשתדל להביא ילדים לעולם ככל שרק ניתן כמו שנפסק בהלכה, והרבי האריך להפליג בחשיבות הדבר, שזה מקרב את הגאולה, מוסיף בשלום בית במשפחה, מוסיף בשפע פרנסה וכו׳, ושכל אחד ישתדל שיהיה לו מנין ממשפחתו, ואם יש לו מנין יראה שיהיו לו י״ב שבטים, ואם יש לו י״ב שבטים יהיה מוסיף והולך בטוב.
ואם מפני סיבה רוצים למנוע לזמן מוגבל תוספת ילדים – צריך לשאול רב ולנמק את הסיבה ולהישמע לפסק הרב, וכמובן שלא להוסיף על הזמן שהרב התיר להימנע מהריון, וגם לברר אצל הרב [ורופא] באיזה אופן ניתן ומותר למנוע [אבל אין לעשות, ח״ו, דבר שהוא מניעה תמידית שאינה ניתנת לשינוי].
ח.
קיים איסור ברור להפיל בכוונה או ברשלנות עוברים וזה נכלל באיסור ״לא תרצח״. וגם אם היה היתר למנוע הריון וקרה שהיא נתעברה בכל זאת – קיים איסור ברור להפיל. והסבורה שיש לה הכרח או אם לדעת הרופא יש הכרח מפני סכנה לאם – עליה להתייעץ עם רב מוסמך וגדול בתורה.
וידועה תפילת כהן גדול ביום הכיפורים שלא תפיל אשה פרי בטנה, ואדרבה, שיתברכו כל בית ישראל בילדים בריאים וטובים ועל ידי זה נקרב את הגאולה השלימה בקרוב ממש.