א.
אשה שקיבלה מחזור או שמסיבה כל שהיא דיממה מהרחם – הרי היא אסורה במגע פיזי עם בעלה עד גמר הטהרה במקווה.
וראה להלן בפרק ב איסורים נוספים הנהוגים באותו הזמן.
בכלל האיסור נכללים גם דימום קל עקב מאמץ, דימום עקב לקיחת תרופות, או כתוצאה מהתקן תוך רחמי כ״טבעת״ או מכל סיבה שהיא, דימום בתקופת הריון, חלילה, וכמובן אחרי לידה [או, חלילה, אחר הפלה].
[כאשר נמצאים כתמים על גוף האשה או בגדיה – יש לשאול רב תוך כדי פירוט המקרה, כדלהלן סעיף ב].
גם בדיקה רפואית ברחם עלולה לגרום איסור לאשה, אך זה תלוי:
א) האם הייתה חדירה לתוך הרחם או עכ״פ סמוך לרחם או לאו.
ב) כן יש חילוק איזה עובי מכשיר חדר לרחם. על כן יש להתייעץ במקרה כזה עם רב מורה הוראה שמכיר בדיקות רפואיות אלו.
כמובן, אם נראה דימום – יש לציין זאת, אך גם בלי דימום – יש לשאול רב על כל בדיקה בעומק [אבל בדיקה שטחית; ע״י אצבעון, בדיקת אולטרא סאונד וגינלי, בדיקת תרבית ״פאפ״ וכדומה – אינה גורמת איסור, אם אין דימום.
אך אם היה דימום – יש לשאול רב ולנסות לאתר את מקור הדימום האם הוא פנימי או משריטה חיצונית].
בכלה יש דינים מיוחדים לפני החתונה ואחריה ועל הכלה לברר את הדינים והמנהגים אצל רבנית ומדריכת כלות [וראה גם להלן בפרק ז הלכות ו-ח].
ב.
כתמים המופיעים אצל האשה לעיתים גורמים לאוסרה ולכן יש לברר האם הכתם הוא בצבע שאוסר את האשה או שהינו בצבע שהאשה נשארת בטהרתה.
כן יש הבדל האם הכתם נמצא על תחבושת היגיינית או על בגד, וכך נפסק שכתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה – אינו אוסר את האשה ורוב התחבושות אינן מקבלות טומאה.
וכן נפסק, שאם הכתם בצבע אדום ושיעורו אינו יותר מגריס [עיגול של כ-16.5 מ״מ], כלומר שסך-כל המראה האדום איננו בשיעור זה – אינה נאסרת, אבל כתם בצבע שחור – אוסר אפילו הוא קטן ביותר. וכן אם נמצא כתם על בגד צבעוני – אין האשה נטמאת. ויש מחלוקת האם בגד הצבוע בצבע קלוש גם כן אינו אוסרה.
כל הקולות בכתמים הן בתנאי שלא נראו ע״י קינוח או בבדיקה ובתנאי שלא הייתה כמות דם שדומה לכמות בעת המחזור. וכן אם אשה זו רגילה לראות כתמים ואח״כ מגיע המחזור – תשאל רב האם עליה לחשוש לכתמים גם במצבים הנ״ל [על תחבושות וכו׳]. אך ודאי שצריכה לפרוש מבעלה בזמן שרואה כתמים שסמוכים לוסת.
ג.
אם ידועה פציעה או שריטה שעלולה לגרום לכתמים – יש לברר אצל רב האם ניתן לומר שהדימום אינו מהרחם.
ולכן, בכתמים שאינם מחזור – יש לשאול רב כדי לברר מה דין האשה, וכמובן שאם יש עדות רפואית המבררת את מקור הדימום אם הוא פנימי או חיצוני – יש לומר זאת לרב.
ולעיתים כדאי שתלך לבודקת הלכתית שתבדקנה ותוכל להעיד לרב מה מקור הדימום לפי בדיקתה.
וכן אם נמצא דם בזמן שאין הסתברות שמקורו מהרחם, או שצבעו הבהיר גורם להסתפק שאולי הדם מפציעה, עליה לפנות לבודקת הלכתית שתבדוק ותמסור לרב את ממצאי בדיקתה, אך הפסיקה הסופית היא ביד הרב בלבד.
יש לציין, שלעיתים מספיקה שיחה טלפונית עם רב כדי לקבוע, אולם כשיש ספק על הצבע האם זה צבע האוסר יש להביא את הכתם לרב ע״י האשה או הבעל [לעיתים ניתן לעשות זאת בדואר שליחים או דואר מהיר וכדומה].
ובמיוחד בזמן הראשון אחר החתונה, אין לזוג לפסוק לעצמם כלל, ורק במשך הזמן אפשר שידעו מה אינו נצרך לשאלה כלל.
ד.
אם האשה עשתה בדיקה פנימית ומצאה דם – היא נאסרת.
אם ניגבה בנייר טואלט או במגבונים ומצאה דם – תשאל רב, וכמובן שאם יש השערה שהדימום מקורו פציעה חיצונית – יש לברר זאת ולהתייעץ עם רב כיצד ניתן לבדוק זאת ומתי הרב יוכל לסמוך על בירור זה.
ה.
כאמור, לידה או הפלה גורמים איסור.
ובעיקרון תהליך הטהרה דומה להיטהרות אחר מחזור אלא שלעיתים אף שפסק הדם מיד יש צורך אחר לידה או הפלה להמתין 7 ימים לפני שמתחילה בתהליך ההיטהרות,
כך שמינימום זמן האיסור יהיה שבועיים מהלידה [כולל יום הלידה].
וזמן זה נוהג בלידת בת או בהפלה אחר 40 יום ליצירתו, כשיש ספק אולי זה היה עובר נקבה או זכר, כמו שיתבאר להלן בפרק ה'.
ובלידת בן [או אם הפילה עובר שהוא ודאי זכר] נוהגת איסור לפחות 5 ימים ואחר הלידה או ההפלה 7 נקיים.
ו.
אם הרגישה שנפתח הרחם [מתוך כאב ולחץ], עליה לבדוק עצמה מיד.
ואם מצאה הפרשה בצבע טהור תוך 2 דקות מזמן ההרגשה, הרי היא טהורה.
ואם לא מצאה שום לחלוחית או שבדקה אחר 2 דקות, אע״פ שמצאה הפרשה בצבע טהור – הרי היא טמאה.
וכל זה בהרגשה ברורה של כאב פתיחת הרחם. אבל בהרגשת זרימת לחלוחית בגוף ללא כאב של פתיחת הרחם, לכתחילה עליה לבדוק עצמה.
אך אם לא מצאה כלום או שבדקה באיחור לאחר 2 דקות, בכל זאת הרי היא טהורה.
ואם בדקה 3 פעמים כשהרגישה זרימת לחלוחית ומצאה הפרשה טהורה, שוב אינה צריכה לבדוק אם יהיה לה עוד הרגשה של זרימת לחלוחית מגופה.
אבל בהרגשת כאב של פתיחת הרחם הנ״ל, הרי גם אם בדקה פעמים רבות ומצאה רק הפרשה טהורה – עדיין חייבת לבדוק בכל פעם שתרגיש הרגשה של פתיחת הרחם מתוך כאב או לחץ.