א.
גם אשה טהורה עליה לחשוש לזמנים שונים או למצבים שונים שמא תראה בהם דם, ועל כן עליה לפרוש מבעלה בזמנים ובמצבים שונים, כדלקמן.
וכן יש עליה חובת בדיקה בזמני החשש כמו שיתבאר לקמן, בע״ה, בפרק ז.
ב.
הפרישה הינה מכל מגע גופני וגם אין לישון במיטה אחת, אך אין נוהגים כל ההרחקות, למשל, מותרים לאכול מאותה קערה ולמסור מאחד לשני [ללא מגע] וכיו״ב.
ג.
החששות נגרמות ע״י קבלת וסת או מציאת דם בבדיקה גופנית, אבל אם האשה נאסרה בעקבות כתם או קינוח או בדיקה חודרנית לרחם או בעקבות לידה או הפלה או דם בתולים, אין לה לחשוש שמא ישנה הדבר שוב בזמן מסוים ואין צריכה לחשוש לו בימים הבאים [ורק אם נבדקה שוב בבדיקה חודרנית, שעלולה לגרום לדימום – טמאה].
דיני וסת החודש ועונה בינונית
ד.
אשה שקיבלה וסת או ראתה דם בבדיקה, אך לא קבעה לה וסת קבוע, דהיינו, שלא ראתה שלש פעמים באותה קביעות, כדלקמן הלכה ט – הרי היא חוששת ואסורה ביום המקביל בחודש העברי שלאחריו.
לדוגמא, אם קיבלה וסת בא׳ ניסן אסורה בא׳ אייר וכיוצא בו, אבל רק ב״עונה״ שראתה. אם ראתה ביום – אסורה רק ביום, ואם ראתה בלילה – אסורה רק בלילה.
לאחר שעברה העונה – מותרת, אך מכל מקום, תבדוק עצמה לפני תשמיש [עד שיעברו כמה ימים שלא ראתה]. ואם מסתבר לה שלא תראה עתה, כגון שהיא בהריון וכן אשה שרגילה בהרגשות ידועות לפני קבלת הוסת ועדיין לא הגיעו ההרגשות שרגילה לחוש בעת ווסתה – אין צריך לבדוק, כדלקמן פרק ז הלכה ג.
ה.
גם נאסרת ביום השלשים לראייתה. לדוגמא, כשראתה בא׳ ניסן נאסרת בל׳ ניסן כל היממה, מכ״ט בלילה אור ל-ל׳ עד מוצאי ל׳.
יום השלשים הוא רק מהוסת [או הבדיקה עם דם] האחרונה שראתה, ובחישוב לפי ימי השבוע זה יוצא כעבור ארבעה שבועות ויום.
לדוגמא, אם נטמאה במוצאי שבת או ביום ראשון עד שקיעת השמש הרי היא חוששת כעבור ארבעה שבועות מיום ראשון בשקיעת השמש עד יום שני בלילה – צאת הכוכבים, אור ליום שלישי.
וכן חוששת לוסת ההפלגה כדלהלן הלכה יב ואילך.
ו.
בכל חודש חסר [בן 29 יום] יוצאים יום השלשים ויום החודש ביחד ולכן אסורה כל היממה, אבל בחודש מלא [בן 30 יום] יוצא יום השלשים יום לפני יום החודש.
לדוגמא, אם ראתה בא׳ בחודש מלא אסורה בל׳ בו ולמחרת ביום א׳ בחודש הבא אלא שביום השלשים אסורה כל היממה ואילו ביום החודש אסורה עונה אחת – יום או לילה, בהתאם לזמן ראייתה, כנ״ל.
♦ יום נחשב מזריחת השמש עד שקיעתה ולילה נחשב משקיעת השמש עד זריחתה ביום למחרת [ויש להחמיר ב-4 רגעים לפני הזריחה וכן אחר השקיעה עד צאת הכוכבים כ-25 דקות להחשיבם מספק הן ליום והן ללילה.
לדעת אדמו״ר הזקן השקיעה היא כ-4 רגעים אחר היעלמות השמש מהגגין הגבוהים של המקום ההוא].
ז.
אם ראתה ביום ל׳ ואילו החודש הבא חסר ואין בו יום ל׳ – מתבטל אצלה וסת החודש [אם לא נקבע הוסת 3 פעמים בל׳, כגון ל׳ תשרי, ל׳ חשון, ל׳ כסלו.
ובתנאי שראתה בשלשתם ביום או בשלשתם בלילה, כדלקמן הלכה ט].
ח.
אם ראתה וסת פעמיים בחודש, כגון א׳ וט״ו בחודש – חוששת לחודש הבא לא׳ וט״ו, אבל אם ראתה בא׳ וכ״ח, כך שלחודש הבא היא אסורה בא׳ לחודש בלאו הכי מצד הוסת שקיבלה בכ״ח, הרי שלחודש שלאחריו אינה חוששת לא׳, מכיון שהוא עבר כבר פעם ולא הייתה אז התחלת וסת.
וודאי שאם הייתה נקייה בו ביום הרי החשש ההוא מתבטל ואין חוששת לתאריך ההוא בחודש שלאחריו.
ט.
אם קיבלה וסת שלשה חודשים רצופים באותו יום ובאותה עונה, לדוגמא: קיבלה וסת בא׳ ניסן ובא׳ אייר ובא׳ סיון ושלשתם באותה העונה, דהיינו שלשתם ביום או שלשתם בלילה – הרי קבעה לה וסת [גם אם ראתה ביניהן פעמים נוספות] ותחשוש לזה שלש פעמים לפחות, כלומר, שגם אם לא ראתה בא׳ בתמוז תחשוש לא׳ מנחם-אב ולא׳ אלול – וגם אם לא ראתה בא׳ תמוז וא׳ מנחם-אב תחשוש עדיין לא׳ אלול, ואם גם אז לא ראתה – ביטלה את החשש לא׳ לחודש.
אם יש לה וסת קבוע – אינה חוששת לשאר חששות. ורק אם ראתה בזמן אחר – תחשוש גם לוסתה הנוסף, ליום החודש ולוסת הפלגה, אך לא לעונה בינונית, כל זמן שלא עקרה לגמרי את וסתה הקבוע [ולענין וסת קבוע להפלגה יתבאר אי״ה להלן הלכה טו ואילך].
י.
אשה שביטלה וסת קבוע ע״י שלש פעמים שלא ראתה, כנ״ל, אך לא קבעה לה וסת אחר – הרי אם חזרה פעם אחת ליום שהיה לה בו קביעות [כלומר, אותו היום ואותה העונה בחודש וכן בוסת הפלגה, כדלקמן] – הרי זה מקבל מיד דין קבוע ותחשוש לו שלש פעמים, כנ״ל סעיף ט, ולכן לא תחשוש לשאר וסתות כנ״ל שם.
יא.
אשה שהיה לה וסת קבוע ושינתה את זמן ראייתה, אבל עדיין לא עקרה את וסתה הקבוע שלש פעמים – חוששת הן לקבוע והן לחדש – לוסת החודש ולוסת הפלגה, אך אין לה חשש יום השלשים [עונה בינונית] כל זמן שלא עקרתו שלש פעמים.
לדוגמא: הייתה לה וסת קבועה בא׳ בחודש ושינתה וראתה בה׳ בחודש – תחשוש עוד שני חודשים לא׳ וגם תחשוש פעם אחת לה׳ [וגם להפלגה שנוצרה] אבל לא תחשוש ליום השלשים [עונה בינונית] עד שתעקור וסתה שלש פעמים.
דיני וסת הפלגה
יב.
אשה שקיבלה שתי וסתות – חוששת בנוסף להנ״ל גם לזמן הפלגתה, כלומר מרחק הזמן שהרחיקה מזמן שפסקה מלדמם עד שקיבלה וסת אחריו.
לדוגמא: אם ראתה ביום העשרים אחר הפסק טהרתה, חוששת לחודש הבא ביום העשרים מיום הפסק טהרתה החדש [הפסק שלאחר וסת או בדיקה עם דם, אבל אין מתחשבים בהפסק אחר כתם או קינוח או בדיקת רופא (אם לא גרמה לוסת), יולדת או מפלת].
יג.
חשש הפלגה הוא עונה אחת. לדוגמא: אם קיבלה ביום העשרים ביום – תחשוש בפעם הבאה ביום העשרים ביום [מזריחת השמש עד הלילה]. ואם קיבלה בלילה – תחשוש ליום העשרים בלילה [משקיעת השמש עד זריחתה למחרת].
יד.
אם ראתה מספר וסתות וזמני הפלגתה השתנו, כלומר, פעם ראתה אחר זמן ארוך ופעם בזמן קצר יותר ללא קביעות וסת – הכלל הוא, שזמן ארוך עוקר ומבטל את הקצר [שהרי כשהגיע הקצר לא ראתה בו] ואילו הקצר אינו מבטל את הזמן הארוך [שהרי לא הגיע וממילא לא נתבטל].
לדוגמא: אם ראתה ביום העשרים ואח״כ ביום העשרים ושניים – תחשוש בפעם הבאה להפלגת עשרים ושניים בלבד.
אבל אם ראתה ביום העשרים ושניים ואח״כ ביום העשרים – תחשוש בפעם הבאה ליום העשרים מהפסק טהרתה, ואם עדיין היא טהורה – תחשוש ליום העשרים ושניים [בכל פעם עונה אחת בלבד, כנ״ל].
טו.
אם קבעה וסת הפלגה, דהיינו, שראתה שלש פעמים בהפרש ימים שווה, כגון שלש פעמים ביום העשרים [ובאותה עונה] הרי קבעה וסת ומיד כשקבעה וסת אינה חוששת לשום חשש וסת נוסף, וחוששת לו עוד שלש פעמים גם אם לא תראה בהפלגה זו.
כלומר, שתחשוש עוד פעמיים ליום העשרים מהפסק טהרתה האחרון של וסתה לאותה עונה, שאם ראתה ביום תחשוש ביום, ואם ראתה בלילה תחשוש ללילה [ואם לא ראתה ביום העשרים ונמשכה טהרתה עד יום הארבעים ועד יום הששים מותרת בימים הארבעים והששים], אבל אם לא ראתה בו שלש פעמים – שוב אין חוששת עוד.
כדי לבטלו צריכה שלש פעמים שתראה יותר מעשרים, כגון: עשרים וחמישה, שלשים, שלושים ושניים וכד׳ או שתראה ברצף אחד יותר מפי שלש מזמן ההפלגה, כגון שהייתה לה קביעות ביום העשרים ואח״כ ראתה ביום השישים ואחד [יותר מפי שלש מזמן הפלגתה] הרי בזה ביטלה את וסת העשרים, אע״פ שהיה קבוע מבטלתו בראייה אחת ארוכה, כנ״ל.
טז.
אם היה לה וסת קבוע להפלגה, כגון לעשרים יום ושינתה למספר אחר אבל לא עקרתו שלש פעמים – תחשוש לחודש הבא גם לוסתה הקבוע [עד שתעקרנו שלש פעמים, כנ״ל] וגם להפלגתה החדשה וגם ליום החודש שראתה, אך לא תחשוש לעונה בינונית עד שתעקור קביעותה שלש פעמים.
יז.
אשה שהייתה לה הפלגה ארוכה בין וסת לוסת, כגון שראתה ביום העשרים וחמישה מהפסק טהרתה וראתה שוב וסתות בהפרשים קצרים יותר ושוב הגיע לה וסת ביום העשרים וחמישה ושוב ראתה וסתות בהפרשים קצרים ושוב הגיע לה וסת ביום העשרים וחמישה – קבעה לה וסת [אם ראתה כך שלש פעמים ותמיד ראתה באותה עונה], כיון שמעולם לא עקרה את הוסת הארוכה, כנ״ל.
יח.
אשה שזוכרת את היום והעונה שקיבלה וסת, אך לא בדקה עצמה לברר מתי פסק דמה [כדוגמת כלה שלא בדקה עצמה בחודשים שלפני חתונתה] – הרי היא מחשבת כאילו ראתה שבעה ימים והפסיקה בטהרה בגמר היום השביעי ולפי חשבון זה מחשבת זמן הפלגתה.
ואם בדקה עצמה אך אינה זוכרת באיזה יום בדקה, תשאל רב.
יט.
מי שאינה זוכרת כלל ראיותיה הקודמות – אין צריכה לחשוש לשום חשש וסת [ומכל מקום, תבדוק לפני תשמיש מספר ימים אחר שעברו שלשים יום מראייתה] ואם יש לה השערה מתי הייתה ראייתה בערך – תשאל רב.
כ.
אם החלה לקחת גלולות כדי למנוע וסת, נחלקו הפוסקים בזמננו האם זה מבטל את כל החששות הקודמים, אך ודאי צריכה לחשוש לזמן שצפויה לקבל וסת בגלל הגלולות.
ואם אותן גלולות מסויימות פעלו אצלה שלש פעמים והוכחו כמונעי וסת, הרי ודאי יכולה לסמוך עליהם ולא לחשוש לוסת עד שתראה וסת או עד שיגיע הזמן שהיא אמורה לקבל וסת אחר גמר נטילת הגלולות, על פי הזמן המצויין על גבי תוית הגלולות.
אחר שהפסיקה לגמרי את נטילת הגלולות – אינה חוששת לוסת שאינו קבוע שהיה מקודם נטילת הגלולות ונעקר, אבל חוזרת לחשוש לוסת קבוע שהיה לה בעבר אחר שמפסקת ליטול גלולות, וכן תחשוש מוסתה האחרון לעונה בינונית ויום החודש ולחשבון הפלגתה [וגם אם ראתה באופן קבוע ע״י הגלולות אין זה נחשב כוסת קבוע אחר שפסקה ליטול הגלולות].
כא.
אשה שהיו לה תחושות גופניות בולטות בעת קבלת הוסת או לפניו [ואם התחושות היו יום קודם – עליה לשאול רב], כגון חום גבוה, כאב בולט – חוששת לוסת אם תרגיש הרגשה כזאת פעם נוספת.
ולכן, אם תקבל שוב חום גבוה או הכאב שהיה לה – תחשוש לפרוש מבעלה באותה עונה [ובדיקה כדלהלן]. ואם זה קרה שלש פעמים – קבעה וסת ותתייעץ עם רב.
כב.
אשה שקרה לה וסת אחר מאמץ ניכר, כגון שסחבה משאות כבדים או התעמלה הרבה, הרי אם תעשה שוב מאמץ דומה באותו תאריך בחודש או באותה ההפלגה – עליה לחשוש ולפרוש מבעלה עונה אחת [וכן עליה לבדוק גופה, כדלקמן, אך אין יכולה לקבוע בהם וסת, אלא אם כן הוקבעו שלש פעמים ביום מסויים דווקא, כגון שרק כשקופצת בא׳ לחודש הייתה מקבלת וסת, אז יכולה לקבוע וסת המורכב מקפיצות וזמן החודש ותתייעץ עם רב]. ואם ראתה בשלש קפיצות בזמנים שונים, תחשוש לכל קפיצה אבל זה נעקר בפעם אחת שלא תראה בקפיצה.
כג.
אשה שרואה בצורה קבועה כל שהיא, כגון כל פעם מוסיפה יום – למשל, א׳ ניסן-ב׳ אייר-ג׳ סיון וכן בהפלגות, כגון עשרים, עשרים ואחת, עשרים ושניים, וכן בכל צד של קביעות, כגון פעם בחודשיים ביום מסוים בחודש או יום מסוים בשבוע פעם בכמה שבועות ובאותה העונה [ותמיד באותו הפרש שבועות] – עליה להתייעץ עם רב ולברר למה תחשוש.
וצריכה האשה לרשום על לוח וכיו״ב מתי ראתה ומתי הפסיקה ולפנות לרב בקי בהלכות אלו שיברר זמני פרישתה.
ובמיוחד זוגות שזה עתה נישאו [או שמרגישים שאינם בקיאים בהלכות אלו] – עליהם לפנות לרב אחר כל מחזור [בזמן השבעה נקיים ולברר מתי עליהם לפרוש ולבדוק ולציין אצלם בלוח את זמני הפרישה].
כד.
מעוברת אחר שעברו שלשה חודשים להריונה וכן יולדת [או מי שהפילה אחר 40 יום ליצירת העובר] – אם קיבלו וסת בתוך 24 חודשים אחר הלידה או ההפלה חוששות לוסתן, כנ״ל, אך אין להן אפשרות לקבוע וסת קבוע וגם אם תראה פעמים רבות באותה קביעות – הרי זה וסת שאינו קבוע ותחשוש לוסת החודש, וגם לוסת יום השלשים, וגם לוסת ההפלגות ולכן זה יעקר בפעם אחת שלא תראה בו כדין וסת שאינו קבוע [אשה שרואה דם במהלך הריון – עליה לפנות בדחיפות לרופא ומתוך שמירה שלא ללכת ברגל ולא להתאמץ [בהקפדה מיוחדת בתוספת להנהגה הכללית שלא להתאמץ בזמן ההריון].
וגם אם הרופא בדק ואישר שההריון תקין – עליה להישמר ממאמץ וכיו״ב ולברר עם הרופא כיצד לנהוג. וכן לגבי קירוב לבעל תשאל רופא גם אם היא מותרת מצד ההלכה].
ואם אכן הרופא אוסר [תשמה״ט] – ישאלו רב כיצד לנהוג בזמן שיכולה לטבול ולהיטהר.
כה.
אשה שראתה וסת [אפילו קבוע] בתחילת ההריון ועתה הגיעה לחודש הרביעי [שבו היא מסולקת דמים] – אינה צריכה לחשוש כלל למה שראתה קודם ורק מה שרואה כשהיא במצב של מסולקת דמים מחודש רביעי להריונה ואילך – הרי זה מביא לה חששות בזמן היותה מסולקת דמים.
ואשה מעוברת שלא קיבלה וסת מזמן שנקלטה בהריון [כדרך רוב הנשים המעוברות], הרי חוששת פעם אחת ליום החודש ועונה בינונית וזמני וסת ההפלגה שהיו לה ואחר שנעקרו פעם אחת אינה צריכה לחשוש לזמני וסתות. ורק אם היה לה וסת קבוע חוששת לו שלש פעמים עד שיעקר או עד שתיכנס לחודש הרביעי להריונה, דהיינו, עד ליל ה-91 יום אחר ליל טבילתה לוסתה ששימשה אז עם בעלה [אלא אם כן ידוע שהריונה החל בזמן אחר].
וכל מה שתראה בזמן היותה מסולקת דמים בעשרים וארבע חודש לאחר הלידה – הרי חוששת להם אחר כך כדיני וסת שאינו קבוע.
כו.
אשה שהיה לה וסת קבוע והוא התבטל רק בזמן היותה מסולקת דמים [אחר 90 יום להריונה], הרי אחר הלידה ואחר שחלפו כ״ד חודש אחר הלידה [אם אינה ב-90 יום להריון נוסף], אם תחזור ותראה וסת כל שהוא – תחשוש גם לקביעותה הקודמת [כיון שביטלתו רק בזמן שהייתה מסולקת דמים].
ואם היה לה וסת קבוע ועקרתו לפני ההריון או בשלשה החודשים הראשונים להריונה אך לא קבעה אחר כך וסת אחר, הרי אם תחזור ותראה באותו זמן ובאותה עונה אחר כ״ד חודש ותראה באותו זמן שהיה לה בזה קביעות וסת, הרי זה נהפך לוסת קבוע ע״י פעם אחת שרואה בו.
אך לוסת שאינו קבוע שהיה לה לפני הלידה, אינה חוששת לזה כלל אחר הלידה.
כז.
אשה אחר לידה או, ח״ו, שהפילה אחר 40 יום של הריון, אינה חוששת לשום וסת שהיה לה קודם.
ואם תראה וסת תחשוש ליום החודש עונה אחת ולעונה בינונית כל היממה כדלעיל.
ואם תראה וסת נוסף תחשוש גם להפלגה שנוצרה מהפסק טהרתה של הוסת הקודם עד זמן וסתה החדש, וכמו כל אשה [ורק שאינה יכולה לקבוע וסת בעשרים וארבעה חודש אחר הלידה, כנ״ל].
כח.
בזמני חששות הוסת יש בנוסף לחובת הפרישה גם חובת הבדיקה, כמו שיתבאר אי״ה בפרק הבא.